צ'ארלי XCX – האלבום "Music, Fashion, Film"
בקיץ 2024 היינו עדים לתופעה תרבותית יוצאת מן הכלל – צ'ארלי XCX הוציאה את האלבום השישי שלה "Brat", ומיד כל העולם נפל שבוי בקסמו של ה- Brat Summer ואימץ את האנרגיה הכאוטית של האלבום למשך קיץ מופלא אחד. הדבר הזה הפך את צ'ארלי, שעד לאותה נקודה הייתה כוכבת פופ נישתית משהו, לפאוור-האוס בתעשייה, וגרף לה אינספור פרסים, כולל גראמי לאלבום האלקטרוני הטוב ביותר, ושבחים מהמבקרים.
מאז, הספיקה צ'ארלי להתחתן עם ג'ורג' דניאל, להשתתף במספר סרטים ואפילו להוציא אלבום פסקול לסרט "אנקת גבהים", שנקרא בהתאם "Wuthering Heights", והיה לא פחות ממופלא (אבל לא נחשב אלבום סטודיו). הציפייה לקראת האלבום הבא שלה הייתה בשמיים, ואני רק יכולה לדמיין שבהתאם גם הלחץ. ואז היא הוציאה את הסינגל "Rock Music", ובכך נתנה לנו טיזר לקראת מה שהולך לבוא עם האלבום החדש, "Music, Fashion, Film".
צ'ארלי, כמו צ'ארלי, לא יודעת לעשות דבר מלבד להיות נאמנה לעצמה. אחרי תופעה תרבותית בסדר גודל של brat אפשר כמעט להניח שכל מה שיבוא אחרי יהיה פלופ שמנסה לשחזר את מה שהיה. אבל לא עבור צ'ארלי. האמנית, שמאז ומתמיד לא ישבה תחת ז'אנר מסוים בפופ, הלכה באלבום לכיוון הרבה יותר גראנג'י ואלקטרו-רוק, והתוצאה בעיניי נהדרת. היא מצליחה לשמור על הכנות והחוצפה שלה, אבל עדיין להזכיר למאזינים שהיא כבר לא במקום שהייתה בו כשהוציאה את brat, ושהיא לא מחויבת להישמע בדיוק אותו דבר. בשיתוף פעולה נוסף עם המפיקים א.ג. קוק ופין קיין, היא מייצרת עוד ממתק לאוזניים.
אגב, אי אפשר שלא לציין את תמונת הקאבר המבריקה של האלבום, שמתכתבת נפלא עם שם האלבום: ג'ון קייל שמייצג את המוזיקה, מארק ג'ייקובס שמייצג אופנה, ולא אחר מאשר מרטין סקורסזה שמייצג קולנוע.
אריאנה גראנדה – "Petal"
האלבום החדש של הזמרת עם הקול הכי טוב בעולם, הלא היא גלינדה המכשפה הטובה, אריאנה גראנדה, שנקרא "petal", יצא ממש אתמול. האלבום יצא בתקופה מעניינת בחייה ובקריירה של אריאנה גראנדה: אחרי תקופת וויקד המשוגעת שמיצבה את אריאנה כשחקנית מבטיחה, אחרי פרידה מתוקשרת מאית'ן סלייטר – מערכת יחסים שגם ככה התחילה בסערה, ובשיאו של הטור של האלבום הקודם – The Eternal Sunshine Tour.
ב"petal", אריאנה גראנדה חזרה לעבוד עם שני מפיקים שכבר שיתפה איתה פעולה בעבר: מקס מרטין האגדי (הלא הוא המשיח של הפופ) ואיליה, מפיק שוודי נוסף. הסאונד של האלבום ממשיך את הקו שאריאנה התחילה באלבומים האחרונים שלה: סאונד יותר מתון, שירים מלאים בשכבות של הרמוניות, ופחות ניסיונות להשוויץ ביכולות הווקאליות שלה כמו פעם. לרגעים בקריירה שלה הסאונד היה כל כך מתון שהוא כבר גבל במשעמם לדעתי, אבל דווקא באלבום הנוכחי אני מרגישה שהיא הביאה משב רוח מעניין וכמה שירים לא רעים בכלל. האם זה אלבום השנה לטעמי? לא. האם הוא שווה האזנה? בהחלט.
קשה להתעלם מכך שהתקופה האחרונה גררה הרבה שיח לגבי אריאנה והמצב הבריאותי שלה. אי אפשר להתעלם מהשינוי בגוף, ובפרט במשקל, של הזמרת שהתחיל בתקופת וויקד ונראה שמגיע לאיזשהו שיא כרגע בתקופת הטור. אני בד"כ מאוד סולדת משיח שנוגע למשקל של נשים, אבל משהו באריאנה באמת מרגיש קיצוני ופוטנציאלית לא בריא, ואני רק מקווה שהיא בסדר, ושלא יציקו לה יותר מדי (כי גם 50000 טיקטוקים על זה שהיא נראית כאילו היא סובלת מהפרעת אכילה לא עוזרים לדעתי).
גרייסי אברמס – "Daughter From Hell"
ולבסוף, נסיים עם המשוררת של החבורה, בת החסות של טיילור סוויפט והעצובה ביותר בחבורה: גרייסי אברמס. גרייסי פרצה לחיינו כמו רוח סערה ב2024 עם האלבום השני שלה, "The Secret of Us", שכמה משיריו הפכו לויראלים וזיכו אותה במועמדות לגראמי בקטגוריית האמן או האמנית החדשה. ועכשיו יצא אלבומה השלישי, "Daughter from Hell" (שם מצוין לאלבום), שיתוף פעולה נוסף עם המפיק/יוצר אארון דסנר, שפרץ בתעשייה כשהפיק עם טיילור את האלבום "folklore".
אין ספק שגרייסי אברמס מוכשרת, והיא אחד מהנפו-בייביז (אבא שלה הוא הבמאי ג'יי ג'יי אברמס) המוצלחות והמוכשרות בתעשייה. אין ספק שאארון דסנר הוא מפיק מוזיקלי עילאי. אבל אני לא יכולה להתחמק מהתחושה שכשהאזנתי לאלבום בפעם הראשונה, הרגשתי שאני מאמינה לשיר אחד ארוך. אפילו לא שמתי לב שהתחלף שיר. הסאונד של גרייסי הוא ללא ספק הסאונד הסינגר-סונגרייטרי, סאונד שמושפע עמוקות מטיילור, והיא טובה בו: היא יודעת לספר סיפור ויש לה אימוציות מפה ועד הודעה חדשה. אבל הסאונד הזה לפעמים אחיד מדי לטעמי, וזה בא לידי ביטוי באלבום הזה.
הפומלה - סוחטת את תרבות הפופ 
כתיבת תגובה