השבוע שודר הפרק האחרון של הסדרה "חזרות", ההצלחה המהדהדת של כאן 11, תאגיד השידור. את הסדרה כתבו שני השחקנים הראשיים שלה, נועה קולר וארז דריגס, לצד אסף אמיר. הסדרה עוקבת אחרי זוג שעובר פרידה, רגע אחרי שמחזה שעבדו עליו יחד מתקבל לתיאטרון מוביל, וכל הבלאגן שקורה אח"כ, במהלך, איך לא, החזרות להצגה. הסדרה הפכה ללהיט ענק בארץ, ודי בצדק: באמת מדובר בסדרה שהיא סה"כ די קרובה ללהיות מושלמת. הבימוי, המשחק, הטקסטים, הניואנסים – הכל בול. 

"חזרות" לטעמי הצליחה מכמה סיבות עיקריות, כשהראשונה מביניהן היא הקאסט המושלם. כל אחד ואחת מהם הבריקו: נועה קולר כמובן מעולה וגאונית וכל הדברים הטובים שאפשר להגיד על בנאדם; יבגניה דודינה הורסת בתור ורה מנהלת התיאטרון; שמיל בן ארי גורם לרצות לחבק את שלמה, שחקן התיאטרון הותיק; בן יוסיפוביץ נפלא בתור שראל מנהל ההצגה המשונה; וכמובן, אגם רודברג ואיתי תורג'מן. יש משהו קשה בלשחק שחקן או שחקנית, כי בעצם מדובר בשתי שכבות של משחק, ושניהם מצליחים לעשות את זה בצורה מדויקת ומלאת רבדים. 

בנוסף לקאסט, הסדרה מצחיקה. *באמת* מצחיקה, לצחוק בקול מול מסך הטלוויזיה, שזה לא משהו שאפשר להגיד על הרבה סדרות קומדיה ישראליות (למעט "קופה ראשית" שהיא סדרה, איך לומר, פיפי). היא מצחיקה בדברים הקטנים, כמו זה שתומר מריח קקי בחזרה הראשונה ואז מבקש מכולם לבדוק את הנעליים שלהם רק כדי לגלות שהוא זה שדרך על הקקי, או כמובן צמד המילים שהפך לאייקון של תרבות ישראלית, "אני נינה". במהלך הצפייה קרה לי יותר מפעם אחת שעצרתי כדי לצחוק. 

ובסוף, "חזרות" מעניינת. היא מצליחה להציג דמויות שהן מורכבות ומלאות בעיות, כל אחת בדרכה שלה, אבל כל כך אנושיות עד שאי אפשר שלא להתחבר אליהן, ובסופו של דבר לייחל להצלחתן. חוץ מתומר, אבל נגיע לזה. וזה לא נעשה דרך איזו קלישאה, נקודת שיא בה הדמות לומדת משהו על עצמה ומשתנה לחלוטין, אלא בדרכים קטנות, באחדות הניגודים:  עופר (איתי תורג'מן), למשל, הוא גם דוש בלתי נסבל, גם מתוק ומצחיק, גם חולה רוח וגם שחקן שעדיין מחפש את עצמו, והכל קורה ביחד. זה יוצר עניין ממכר וסקרנות כנה בעתידן של הדמויות האלו.

View this post on Instagram

A post shared by דף מעריצים של -חזרות (@jazarot2020)

לפני שנמשיך, אוסיף *אזהרת ספוילר* מנקודה זו והלאה. הפרק האחרון נגמר בזה שתומר, עלוב ומובס, פונה לאיריס ומתחנן אליה שתחזור אליו. יש בסצינה תחושה בלתי נסבלת שלמרות שאיריס אומרת "די" ו"תגיד לי אתה השתגעת?", בסוף בסוף היא תסכים. התחושה הבלתי נסבלת מתעצמת כמה דקות אח"כ, כשבסצנה האחרונה של הסדרה השניים עומדים מאחורי הקלעים, מביטים אחד בשני בעודם ממלמלים את הטקסט של ההצגה, שמתרחשת ברקע, ומחייכים חיוך מלא משמעות אחד לאחרת. 

עכשיו, שלא תבינו לא נכון: אני חושבת שפרק סיום העונה היה מצוין. הוא היה מרגש, עם קלימקס עלילתי אבל בלי מלודרמה, ונהניתי מכל שניה שלו. אבל דבר חשוב צריך להיאמר: אסור לאיריס לחזור לתומר. כמו שבחיים האמיתיים נועה קולר וארז דריגס (יוצרי הסדרה, איריס ותומר, שהם אקסים גם אין ריל לייף) ידעו להגיד ביוש אבל להישאר חברים וקולגות, אני מקווה שזה יקרה גם כאן. ולמה זה כל כך חשוב לי? כי תומר הוא בן זוג רעיל, טוקסיק, כמו שבריטני הייתה אומרת. ויש לי כמה דוגמאות לעניין: 

קודם כל, הוא בחר להיפרד מאיריס, ו"התחרט" אחרי שהבין שההצגה שלהם התקבלה לתיאטרון ושהוא צריך אותה, ברמה הפרגמטית. בהמשך הסדרה הוא עושה מאמץ להקטין אותה במהלך החזרות בכל הזדמנות אפשרית. אבל השיא האמיתי הוא לקראת הסוף: באיזשהו שלב, תומר אוכל סיבוב ומחליט שהוא לא מוכן לעבוד איתה. מלא זעם, הוא מתפרץ לחדר של ורה המנהלת ותובע ממנה לבחור בינו – במאי תיאטרון שורה לא תופסת ממנו יותר מדי – לבין איריס – מחזאית מבטיחה שכבר עובדת עם התיאטרון על מחזה נוסף. כמו אידיוט, ובגלל האגו הפתטי שלו, הוא הפסיד את ההזדמנות לביים את המחזה. 

וזה לא נגמר שם. במקום להחמיץ בשקט, הוא מתנקם באיריס, ותובע ממנה חצי מקרדיט הכתיבה על המחזה – שהיא כתבה לבד – בתואנה העלובה שהוא מבוסס על הזוגיות שלהם, זוגיות שהוא חצי ממנה. אם כל הטרחנות הזו לא עייפה אתכן ואתכם עד לנקודה זו, אחרי שאיריס הסכימה לדרישתו כדי שירד ממנה, הבנאדם בוחר בפרימיירה של ההצגה – הערב הגדול של איריס, אירוע שהיא הגיעה אליו עם בן זוג טרי ובני משפחה – כדי להגיד לה שהוא סוף סוף הבין (או יותר נכון: החליט) שהם בעצם נועדו זה לזו ושהיא מוכרחה לקבל אותו חזרה, מה שיוצר המון דרמה, ובתכלס, קצת הורס לה. 

תומר הוא בן זוג רעיל, ואיריס חכמה מושלמת חזקה ומוכשרת, ומגיע לה יותר. אבל אולי, בהפוך על הפוך שכזה, העובדה שתומר ואיריס עשויים לחזור היא סה"כ ביטוי למה שהסדרה הזו יודעת לעשות הכי טוב: להראות מצבים אנושיים שנראים הזויים אבל בפועל קוראים באמת. כולנו אמרנו "אני נינה" כשנורא נורא רצינו משהו, וכולנו שקלנו לחזור למערכת יחסים שעשתה לנו רע. משהו אחד שהוא בטוח, ולא אולי: "חזרות" היא אחד הדברים הכי טובים שהיו על המסך בתקופה האחרונה, ואין סיבה לקיים את טקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה השנה – פשוט לתת להם הכל.