אני הולכת להתחיל עם איזשהו דיסקליימר: הסיקור הזה לא הולך להיות מאה אחוז אובייקטיבי, והוא כנראה לא יכול להיות גם אם הייתי מנסה. הסיבה לכך היא שאי אז, בשנות ה2000 המוקדמות, הלכתי לראות את המחזמר "Wicked" – הלא הוא "מרשעת" – כשגרתי בלוס אנג'לס, והחיים שלי השתנו. אני זוכרת את הרגע שבו הסתיימה המערכה הראשונה עם הקליימקס המטורף של "Defying Gravity", ואני נותרתי המומה בכיסאי באולם התיאטרון בהוליווד. כבר ביום למחרת הלכתי לסניף טארגט הקרוב לביתי ורכשתי את פסקול המחזמר, שהיה הדבר היחיד ששמעתי בערך חודשיים שלמים אחר כך (והייתי בשיאה של תקופת האימו שלי, כן?).
לפני כשבועיים יצא בארץ הסרט המצופה "מרשעת", העיבוד הקולנועי של הלהיט מברודווי בכיכובן של הצמד המשגע אריאנה גראנדה וסינתיה אריבו בתפקידים הראשיים של אלפבה וגלינדה, בהתאם, אחרי סבב יח"צ תוסס ומלא בממים (במיוחד "holding space", ראו מטה). השתיים הפכו לבסטיז, והאנרגיה שלהן אינטנס בטירוף – או כמו שמגיב כלשהו בטיקטוק היטיב לתאר: "זה נראה כאילו הן על מיקרודוזינג של LSD". אבל, הגימיק עשה את שלו, והשחרור של הסרט יצר באז אינסופי. ואני, כמעריצה של המחזמר ידעתי כמובן שאהיה חלק מהטירוף.
הסרט "מרשעת" הוא בעצם חלק ראשון מבין שניים, והוא מכסה את כל מה שמתרחש במערכה הראשונה של המחזמר. הוא כולל את כל השירים המקוריים, ולמעט כמה קווי עלילה זניחים, הסיפור זהה לזה של המחזמר: הוא מספר את סיפורה של אלפבה, בחורה בצבע ירוק עם אפס חיי חברה וגישה צינית לחיים, שחיה בארץ עוץ ומגלה שיש לה כוחות כישוף ("You're a wizard, Harry" סתם לא) ובאוניברסיטה פוגשת את גלינדה, בחורה פופולרית, עשירה ובלונדינית. השתיים בהתחלה אויבות אבל אחר כך בסטיז וביחד הן יוצאות להרפתקה כדי למצוא את הקוסם מארץ עוץ שייפתור להן את כל הבעיות בחיים.
התשובה לשאלה "האם אהבתי את מרשעת" היא מורכבת. נהניתי, שרתי, התבוננתי בפליאה במסך. אבל יחד עם זאת, לא יצאתי מאולם הקולנוע עם אותה תחושת אופוריה ותדהמה שיצאתי איתה אחרי שראיתי את המחזמר בפעם הראשונה. ופה אכניס את דיסקליימר חוסר הסובייקטיביות: ילדה נטולת חברים בלוס אנג'לס רואה מחזמר על מכשפה ירוקה נטולת חברים, אז כנראה שמראש החיבור הרגשי היה קצת אחר אי אז בשנות ה2000 המוקדמות בהוליווד. בסופו של דבר – מדובר בעיבוד טוב לכל דבר ועניין, שעשה הרבה כבוד למחזמר המקורי ויחד עם זאת הכניס אליו הרבה גלאם הוליוודי.
אז נתחיל בדבר הכי טוב בסרט הזה, והוא, ללא ספק, אריאנה גראנדה. וואו. אין לי מספיק מילים להסביר כמה היא הייתה טובה. היא למעשה הביאה את הנקודה היחידה שבה אני יכולה להגיד שהסרט התעלה על המחזמר: הדמות של גלינדה. היא נתנה לה רבדים חדשים באישיות, הפכה אותה למעניינת יותר, שנונה יותר, מעצבנת פחות מזו של הגלינדה המקורית, בגילומה של קריסטין צ'נוות' (שהיא נהדרת בעצמה). התזמון הקומי של אריאנה היה מושלם, ועל הקול המופלא שלה אין באמת מה להגיד (חוץ מזה שאם חשבתם ששמעתם את הכי טוב שלה, אז יש אפילו יותר טוב מזה). אני כל כך שמחה בשבילה שהיא קיבלה את התפקיד הזה, וזה הולך לקחת את הקריירה שלה לכיוון שיהיה ממש מעניין לראות מתפתח בשנים הקרובות.
לגבי סינתיה אריבו הדעה שלי קצת פחות חזקה. אין ספק שמדובר בזמרת מצוינת ושחקנית מעולה. אבל, משהו בפרפורמנס שלה הרגיש לי קצת טו מאץ'. הרגשתי שהיא מנסה מאוד לייצר שוני בין הגרסה המקורית של השירים של הדמות שלה לבין גרסתה שלה, וזה לפעמים גרם לה לדעתי להתחכמות בשירה שהייתה, לעניות דעתי, מעט מעייפת. בעוד שאריאנה דבקה למקור והוסיפה את הקישוטים שלה במניירות הקטנות, אריבו בחרה לסבך ולקשט כל צליל שהיא שרה. הדוגמה הכי טובה היא ה"או הו הו הו" (אין לי איך לכתוב את זה יותר טוב נו) בסוף של "Defying Gravity" – היא הייתה חייבת להוסיף עוד כמה תווים מעבר למקוריים ששרה אידינה מנזל (שהיא לנצח אלפבה מספר #1 ואני לא פתוחה לדעות נוספות בנושא).
עוד נושא שראוי לדיון הוא התפאורה והתלבושות המרהיבות של הסרט. העולם המפואר של שיז, הטירוף הויזואלי, של עיר הברקת, כל שמלה של גלינדה – הכל היה חגיגה לעיניים ועזר לגמרי להיטמע ולהיבלע בתוך ארץ עוץ. כל כך חגיגה שלרגעים זה היה קצת מעייף, כמו להסתובב בטוקיו: זה מרהיב עד שזה קצת נהיה עומס קוגניטיבי. הפקת הסרט הלכה מאוד חזק על התמה של ירוק-ורוד והדבר ניכר כמעט בכל פריים שבו מופיעות גלינדה ואלפבה. אני מעריכה את הנאמנות לבראנד, אבל בשלב מסוים הרגשתי בחנות ממתקים.
לסיום, ברור שאני ממליצה על צפייה בסרט "מרשעת". בשביל מחיר של בין 30 עד 50 שקלים, תלוי כמה שוות ההטבות שלכם ושלכן בכרטיסי האשראי, יש הזדמנות לצפות בכמעט שלוש שעות של בידור וכמה מהשירים הכי יפים שנכתבו עבור מחזמר בברודווי. אריאנה כשלעצמה שווה את מחיר הכרטיס, אפילו ללא הטבות אשראי, אז רוצו לארץ עוץ.
הפומלה - סוחטת את תרבות הפופ 
כתיבת תגובה