עונת הפרסים ההוליוודית הגיעה לקיצה. בראשון האחרון התקיים טקס האוסקר 2024, האירוע הנוצץ של עולם הקולונע, וכמדי שנה, הוא מסמן את נעילת עונת הפרסים המייגעת שהתחילה אי שם בדצמבר. מוקדם יותר, בפברואר, התקיים טקס הגראמי 2024, המקבילה המוזיקלית של האוסקר, נוצץ לא פחות. עונת הפרסים השנה הייתה בעייתית ממספר בחינות עבור הצופה היהודי ו/או הישראלי. אין אנשים יותר פריבילגים מיוסרים ומדושני עונג מחבורה של כוכבי הוליווד, ובהתאם, עונת הפרסים הנוכחית הייתה מלאה במיקרו-אגרסיות כלפי עם ישראל: החל מהקריאה קורעת הלב של אנני לנוקס להפסקת אש, ועד הנאום המביך של היהודי-אנגלי ג'ונתן גלייזר. על זאת נפרט בהמשך. אבל חוץ מזה, ישנם הרבה זכיות מרגשות וראויות, אנשים יפים ומוכשרים ורגעים ששווה להיזכר בהם.
טקס פרסי הגראמי 2024
שוב פעם, הערב הוא של טיילור
טקס הפרסים החשוב ביותר בעולם המוזיקה, שלטעמי איבד הרבה מהקרדיביליות שלו, הוענק בפברואר השנה ביום גשום (ונדיר) בלוס אנג'לס. כמו שנאמר על הרבה טקסי גראמי בעבר, הזוכה הגדולה של הערב היא לא אחרת מאשר טיילור סוויפט. השנה, היא לקחה הביתה את אחד משני הפרסים החשובים של האירוע: אלבום השנה עבור "Midnights". היא בעצם עשתה היסטוריה והפכה לאמנית הראשונה בהיסטוריה שזוכה בפרס הזה בפעם הרביעית. (בעבר זכתה על "Fearless", "1989" ולא מזמן על "Folklore"). כמו כן, היא זכתה בפרס אלבום הפופ, ובמהלך הנאום היא ניצלה את הרגע כדי לבשר על כך שמתישהו באפריל היא מוציאה אלבום חדש בשם "The Tortured Poets Department" (לא להתבלבל עם הסרט האלמותי בכיכובו של רובין וויליאמס, "Dead Poets Society").
תראו, אני סוויפטית מאז שנת 2007, ואפילו לי כבר מתחיל להימאס מלשמוע עליה. מרגיש שיש יותר מדי מהכל, בכל מקום ובבת אחת. אלבום, ואז הקלטה מחודשת ואז עוד אלבום ואז סיבוב הופעות ואז סרט על סיבוב ההופעות ואז עוד אלבום וחוזר חלילה. היא לא נותנת לנו דקה לנשום, וחשוב מכך, היא לא נותנת לנו דקה להתגעגע אליה. אני אפילו לא מדברת על החיים הפרטיים שלה, שבעבר היא הייתה סודית ומגוננת כלפיהם, אבל לאחרונה היא הכל חוץ מזה. בסופו של דבר, תהילה ואהבת הקהל הם גרף פעמון, וטיילור כבר תקופה מאוד ארוכה מתפננת לה בנקודה הגבוהה ביותר שלו. מרגיש שאם היא לא תתן לקהל קצת להתאוורר ממנה, היא עשויה להחליק למקום פחות טוב, שהיא מכירה מאוד מהעבר.
מיילי סיירוס יצאה מבסוטית
זוכה גדולה אחרת הערב, שמאוד קל לי לפרגן לה, היא מיילי סיירוס. מיילי זכתה בגראמי הראשון בקריירה שלה בתחילת הערב (שיר הפופ), ובהמשך זכתה באחד משני הפרסים הגדולים של הערב: הקלטת שנה (יענו שיר השנה), שניהם עבור השיר המצוין "Flowers". היא גם הופיעה הופעה מחשמלת במיוחד של השיר הזה במהלך הערב, והביטחון והכריזמה שלה על הבמה הם פשוט תענוג לצפייה.
הופעה מצוינת של עוכרת ישראל, דואה ליפה
כן, מה נעשה, האישה סתומה ומטנפת עלינו בכל הזדמנות, אבל היא סנסציית פופ. דואה ליפה פתחה את טקס הגראמי ושבתה את הקהל. ההופעה נפתחה בהשקה של שיר חדש שלה, "Training Season" (שאגב שנוצר בהפקתו של קווין פארקר המלך מטיים אימפלה) ובהמשך הופיעה עם השיר "Houdini" (גם הוא בהפקתו של קווין פארקר) לצד כוריאוגרפיה נפלאה שמהר מאוד הפכה לויראלית. אם זה מנחם, העוכרת הפסידה את שתי המועמדויות שלה באותו הערב.
אנני לנוקס בקריאה קורעת לב להפסקת אש, לנה דל ריי יוצאת עם כלום, פיבי ברידג'רס וסיזה עם הרבה
אירועים נוספים שראויים לציון: אנני לנוקס, הידועה כסולנית של יוריתמיקס, שרה את "Nothing Compares 2 U", כמחווה לשינייד אוקונור, בחלקו של הערב שהוא מחווה למוזיקאים שמתו בשנה שחלפה. את ההופעה היא סיימה בקריאה מפלחת לב להפסקת אש. כל מה שיש לי לומר: אנני, סתמי. כמו כן, ראוי לציין שלנה דל ריי גם השנה הגיעה לגראמי עם מספר מכובד של מועמדויות ויצאה עם אפס פרסים. זה מתחיל להיות מגוחך כשמדובר בכזו אמנית אייקונית. מי שדווקא כן סחבו פרסים הביתה הן פיבי ברידג'רס וגם סיזה: במסגרת שיתוף הפעולה שלהן, וגם בנפרד: פיבי על העבודה שלה בלהקה Boygenius, וסיזה על האלבום שלה, "SOS".
טקס פרסי האוסקר 2024
טקס פרסים בסימן בורות ואנטישמיות
עוד חבורה של אנשים פריבילגים עם רצון מתיש להציל את העולם הם יוצרי קולנוע, ובהתאם, טקס פרסי האוסקר 2024 היה מלא בביקורת גלויה וסמויה כלפינו. ראשית, היו את הסיכות האדומות המעפנות שיענו קוראות להפסקת אש, שענדו מספר כוכבים, הגדולים ביניהם הם בילי אייליש ואחיה פיניאס והשחקן מארק רופאלו. האם מישהו סיפר להם שחמאס דחה את הניסיון להפסקת אש? לעולם לא נדע. אבל זה עוד מילא. הרגע האיום ביותר בערב היה כשהקולנוען האנגלי (ויהודי) ג'ונתן גלייזר זכה בפרס עבור סרטו "איזור העניין" (סרט אנגלי שזוכה בפרס סרט הזר, הזוי מעט אבל מילא), סרט שעוסק – שימו לב – בשואה. את נאום הזכייה בזבז גלייזר בהשתפכות הזויה על כך שהוא מתנער מהיהדות שלו ולא מוכן שישראל תנכס את השואה כדי להצדיק כיבוש. מילא היה תוכן מעניין בנאום, אבל זה פשוט היה מטומטם. ואוטו-אנטישמי. הנה סרט אחד שאני לא אטרח לראות.
"אופנהיימר" בגדול זוכה כמעט בהכל, "בארבי" כמעט בכלום
התופעה המשמעותית ביותר של שנת 2023 בעולם הקולנוע (מלבד השביתות המטורפות של תאגידי השחקנים והכותבים) היא ברבנהיימר, שכתבתי עליה כבר בהרחבה. "בארבי" של גרטה גרוויג, סרט ורוד והיתולי מצד אחד, ו"אופנהיימר" של כריסטופר נולאן, סרט אפל ורציני מצד אחר, שניהם יצאו באותו סוף השבוע והביאו רבבות לאולמי הקולנוע. "בארבי" ניצח בהישג שלו בקופות, אבל אם טקס האוסקר צריך להיות הגורם המכריע, מדובר בזכייה מוחצת ל"אופנהיימר". הסרט גרף שבעה פרסים: פסקול, צילום, ועריכה, רוברט דאוני ג'וניור זכה – ובצדק רב – בפרס שחקן המשנה על הופעתו המצוינת, וכצפוי, קיליאן מרפי זכה בפרס השחקן הראשי, ראוי לא פחות. גאון הקולנוע כריסטופר נולאן זכה בפרס הבימוי, ולבסוף, הסרט קטף את הפרס החשוב ביותר של הערב: פרס הסרט הטוב ביותר. בארבי, מנגד, זכה בפרס אחד ויחיד: בילי אייליש ופינאס זכו באוסקר – השני בקריירה שלהם, יש לציין – עבור השיר המקורי שכתבו לסרט, "What Was I Made For". ובתקווה שבזאת נגמר דיון הברבנהיימר.
ההופעה שעשתה את הערב: ראיין גוסלינג שר את "I'm Just Ken"
האוסקר בדרך כלל ידוע כערב מאוד רציני ומוקפד. ההופעות שמתקיימות בטקס הן בדרך כלל או דרמטיות או תיאטרליות, אבל הן לא פאן. הנוהג הזה נשבר השנה כשראיין גוסלינג כבש את הבמה עם השיר "I'm Just Ken" מתוך הסרט "בארבי". חוסר הרצינות – במובן החיובי ביותר של הביטוי – של ההופעה הזו הפך אותה לרגע הטוב ביותר של הערב. כולם, כולל ראיין עצמו, צחקקו לאורך כל האירוע. אבל זה גם היה מצוין ומקצועי, כלומר, הייתה כוריאוגרפיה, היה ארט, הוא שר מעולה. אפילו מארק רונסון וסלאש היו על הבמה בשלב מסוים. בכל מקרה, זה היה הרגע הכי טוב של הערב, ללא ספק.
זכיות נוספות ראויות לציון: אמה סטון, ד'ווין ג'וי רנדולף ועוד
ראוי לציון גם הסרט "מסכנים שכאלה" (Poor Thinggs), של הבמאי יורגוס לנתימוס שזכה בארבעה פרסים, הבולט שביניהם הוא פרס השחקנית הראשית בו זכתה אמה סטון, הפרס השני בקריירה שלה. מדובר בזכייה צפויה אחרי שגרפה כמעט כל פרס אליו הייתה מועמדת בעונת הפרסים האחרונה. בפרס שחקנית המשנה זכתה ד'ווין ג'וי רנדולף, על הופעתה בסרט המקסים "נשארים לחג" (The Holdovers) – הופעה שגם מחממת את הלב וגם מפלחת אותו – אחרי שגם היא גרפה פרס אחרי פרס בעונה זו. בפרס התסריט המקורי זכה הסרט "אנטומיה של נפילה", ובפרס התסריט המעובד זכה "מעשייה אמריקאית". בפרס האנימציה זכה הגאון הייאו מיאזאקי על הסרט ההזוי "הילד והאנפה". ראיתי ולא הבנתי, אבל עדיין מדובר בגאון.
עד כאן לעונה זו. נתראה בחורף הבא!
הפומלה - סוחטת את תרבות הפופ 
כתיבת תגובה