עוד עונה של "חתונה ממבט ראשון", הידועה בכינוי חתונמי, הגיעה לסופה. אם לסכם את העונה בקצרה: היה משעמם. באיזשהו שלב במהלך העונה פספסתי איזה 7-8 פרקים, והיה כל כך משעמם שאפילו לא טרחתי להשלים אותם. הבנתי בשלב מסוים שאני קהל שבוי, ונגזר עליי לשבת פעמיים בשבוע – בימים משתנים כמובן, כי שידורי קשת לא יודעים להתחייב ללוח שידורים או לכבד את זמנם הצופים שלהם – ולצפות במתרחש בזוגיות האפורה שמתועדת על המסך. ובאיזשהו שלב הבנתי איזושהי אמת אחת פשוטה: הצפייה בחתונה ממבט ראשון הרבה פחות מעניינת מהשיח סביבה.
הרי, הרבה פחות מעניין לצפות באיתמר מתנהג איך שהוא התנהג מאשר לצחוק על זה אח"כ בממים בפייסבוק או להתדיין עם חברות בזמן הקפה. חתונמי פחות סובבת מה שקורה בתכנית עצמה, אלא סביב מה שקורה אחריה. זה כמו פולקלור תרבותי שכזה, משהו שצריך להכיר בשביל להבין את הרפרנסים והשיח הציבורי, ופחות בגלל שיש חשיבות לתוכן עצמו. יש לי אפילו חברה שהפסיקה לצפות אי שם באמצע העונה ופשוט מתעדכנת דרך ממים, תקצירים ופודקסטים, וכך נשארת בעניינים אבל חוסכת לעצמה שעות בשבוע.
ובעצם, למה הצפייה הייתה כל כך משעממת? ראשית כל, ההתאמות העונה היו הזויות. אני לא יודעת אם זה ההיצע המצומצם של מתמודדים פוטנציאלים, או היעדר-הכשירות של האנשים שהיו אמונים על האבחון, האפיון וההתאמה של הזוגות, אבל כל הזוגות – אולי למעט ניצן ומנו – היו פשוט לא משהו. אני חלילה לא רוצה להעליב אף אחד. כולם שם נראים אנשים מקסימים (חחחחח סתם), אבל העובדה היא שהצפייה רוב הזמן הרגישה כמו שיעמום אחד גדול. הכי דרמה הייתה אז עם בן ומנור, וזה מרגיש כאילו זה היה לפני שנתיים.
נתחיל למשל בלירון ועינת. לכאורה, זוג מתוק, מקסים, כל היום מחייכים מאוזן לאוזן. בפרק ההחלטות הם החליטו להמשיך יחד, כשבעיניהם מבטים מצועפים. אבל מה קרה שם שהיה מעניין? זה הרגיש כמו לצפות בהקלטה של דייט ראשון שנמשך 42 יום. לא פלא שלא היה לאף אחד מה לשאול את עינת אז בתרגיל עם הצמר – הם פשוט לא ייצרו שום תחושה שיש מה לשאול. ואז יש את שני ודני. שני מדהימה וחכמה, דני חמוד שכזה אבל קלירלי מתמודד עם הרבה וצריך לפתור הרבה בינו לבין עצמו, ולא כזה הבנתי מה הם רוצים אחד מהשני לאורך כל העונה. פרקים על גבי פרקים הם דיברו בשבחו אחד של האחרת, ובסוף ברגע ההחלטה שלחו אחד את השני לעזאזל. זה בסדר, זה הפורמט, אבל כל המסע לשם היה נטול אתגר אינטלקטואלי או כל דבר שאיכשהו אפשר לדבר עליו.
אפשר היה למצוא עניין נמוך עד בינוני במערכת היחסים בין שי והדס. היה מעניין לראות את סיפורה של דחייה, וגם שי היווה דוגמה מופתית לאיך כן להתנהג: תמיד היה מכבד, תמיד היה אדיב, ובסוף, ברגע האמת, גם ידע לשמור על הגב של עצמו ולהגיד שיש גבול ושהוא לא מעוניין להמשיך. הדס החמודה פשוט לא רצתה אותו בשום צורה, וגם לא בטוחה שרצתה להיות בתכנית, אבל גם באמת לא רצתה להעליב אף אחד. ובכל זאת, אלה שני אנשים שלא נולדו למסך, אין מה לעשות. כמה שתיקות מביכות אפשר לשדר בפריים טיים?
ואז יש את עוף החול של הסדרה, הזוג היחיד שאיכשהו נתן תקווה, מנו וניצן. טינדרלה והאביר מצרפת. כבר מההתחלה אפשר היה לראות שהולך להם ממש אחלה, והדבר הכי טוב שהתכנית עשתה להם זה "להכריח" אותם לעבור יחד את ההתחלה: אני מדמיינת שבחיים האמיתיים הם היו יוצאים לדייט שניים ומוותרים – ואולי זה גם באמת קרה במציאות, לפי סיפור ההיכרות המוקדמת המסתורית ביניהם. התכנית אילצה אותם לעבור את ההתחלה המעייפת הזו ובאמת להכיר אחד את השניה. אבל משם, מרגיש שפשוט היה צריך להניח להם. הניתוחים אצל דני ויעל לא בהכרח עזרו, ולפעמים רק סיבכו אותם יותר. בסוף כמובן הם החליטו להמשיך, אחרי כמה רגעים *באמת* מאוד מתוקים אחד עם השניה, וכרגע הם הזוג היחיד שאולי עדיין ביחד.
ובסוף, החלק הכי "צהוב" בסדרה – הזוגיות בין איתמר לקארין. מה לא נכתב ולא נאמר על הזוג שעשה בית, שהביא נשיקה, שהעלה מדינה שלמה על טריינינג. הזוג שסיפק לנו אינספור רגעים של שיח וקרינג'. אפילו הצפייה בהם, שכביכול היו הדבר הכי מעניין שקרה העונה, עוררה בי יותר אי נוחות מאשר סקרנות. היה פשוט לא נעים לראות את הדינמיקה ביניהם, ובפרט את הדרכים שבהן איתמר התנהל מול קארין. בעיקר לקראת סוף העונה, הוא התנהג בכזו פטרונות והתנשאות, והשתמש בכל כך הרבה מניפולציות, עד שהרגשתי שאני לא יכולה להביט במסך הטלוויזיה. גם קארין לא עזרה לי, עם התנהגות שהייתה איפשהו בין מתרפסת לדיסאסוציאטיבית. הם החליטו להישאר ביחד (אבל זה קצת הרגיש כאילו איתמר החליט בשבילם) – לא ברור למה – וכמובן שהם לא ביחד היום, וכל אחד בזוגיות עם אנשים חדשים.
לסיכום, "חתונה ממבט ראשון" סיפקה לנו עונה שלחלוטין לא עמדה באף ציפיות. כן, היא נתנה הרבה על מה לדבר והרבה מה לנתח (על איתמר עוד יכתבו טקסטים בחוגים למגדר ותרבות), אבל הרעיון בתכנית טלוויזיה הוא שצריך ליהנות לצפות בה, ולא רק ליהנות לדבר עליה. מתוך שבעה זוגות שהיו העונה, רק אחד ביחד – וגם זה בסימן שאלה גדול – אז אפילו את הצורך האנושי העלוב בסיפור אהבה מהאגדות הם לא הצליחו למלא. כל שנותר בינתיים הוא לעקוב באובססיביות אחרי ניר והגר ולקוות שהעונה החמישית תהיה קצת יותר שווה את הזמן של כולנו.
הפומלה - סוחטת את תרבות הפופ 
כתיבת תגובה