לרוב כשאני הולכת לסרטים, אני אוהבת לא לדעת כמעט דבר עליהם. אני לא צופה בטריילר, אני לא קוראת ביקורות (אולי רק את משפט המחץ של Rotten Tomatoes), אני לא בודקת מהי עלילת הסרט. אני אוהבת שכל פרט קטן בעלילה, מוקדם ככל שיהיה, מפתיע אותי. את אותו דבר עשיתי עם "צעירה מבטיחה" (Promising Young Woman), סרטה זוכה האוסקר של הבימאית הטרייה אמרלד פנל, ובמקרה הזה, חוסר ההכנה והידיעה הובילו לחוויית צפייה מסחררת ועוצמתית במיוחד.

היא הייתה מסחררת כי העלילה של הסרט שואבת את הצופה, סצנה אחר סצנה, כל פעם מגלה באגביות איזשהו פרט על המניעים של הגיבורה הראשית ועל המתרחש. אם הייתי יודעת את מה שהטריילר או תקציר העלילה היו מספרים לי, הייתה נגזלת ממני ההתרגשות והסערה של לגלות כל פעם פרט נוסף. ומנגד, חוויית הצפייה הייתה מסחררת כי לא ידעתי למה אני מכניסה את עצמי: "צעירה מבטיחה" הוא סרט קשה לצפייה, עם סצנות מצמררות ומפחידות וסיפור רקע שיכול להוות טריגר משמעותי. ולצד כל אלו, זהו סרט שלא יכלתי להוריד ממנו את העיניים.

View this post on Instagram

A post shared by Promising Young Woman (@promisingyoungwoman)

במידה ואתם ואתן רוצים לחוות את אותו אלמנט הפתעה, דלגו על הפסקה הבאה. עלילת הסרט סובבת סביב קאסי, אישה צעירה ומבטיחה, כמאמר שם הסרט. היא פרשה מלימודי רפואה לאחר שחברתה הטובה ביותר נאנסה, ובחרה להקדיש את חייה למסע נקם: בכל שבוע היא יוצאת למועדון, מתנהגת כאילו היא שיכורה מאוד, ומחכה לראות איזה גבר ינסה לנצל את המצב, רק כדי להפחיד אותו כשהוא מגלה שהיא פיכחת לחלוטין. מבלי לספיילר יותר, רק אוסיף שה"עניינים מסתבכים" כשדמויות מן העבר מופיעות בחייה, ומסע הנקם עולה שלב, והעלילה מפתיעה ומרתקת. 

קארי מאליגן משחקת את קאסי, בהופעה לא פחות ממחשמלת. לא יכלתי להסיט את המבט בכל רגע שבו הופיעה על המסך. היא הצליחה לאזן בצורה מושלמת את הזעם של קאסי לצד הכאב האינסופי שהיא חווה, ולשחק אישה עוצמתית ומעט מפחידה אבל יחד עם זאת בחורה צעירה ופגיעה. היא מלמדת לקח לא רק את הגברים שהיא מרמה, אלא גם את כל אחד ואחת מהצופות בסרט. כראוי, בטקס האוסקר האחרון היא הייתה מועמדת לפרס בקטגוריית השחקנית הראשית, שהפסידה אותו לפראנסס מקדורמנד חביבת האקדמיה, אבל לפחות זכתה בפרס איגוד מבקרי הקולנוע.

את הסרט כתבה וביימה אמרלד פנל, צעירה מבטיחה בעצמה, שמוכרת לעולם בעיקר בתור שחקנית – לאחרונה גילמה את דמותה של קמילה פארקר בואלס בעונה הרביעית של "הכתר". מדובר בסרט הראשון שלה שמופץ מסביב לעולם וזוכה לחשיפה הזו, ומציב אותה על המפה בתור קולנוענית מבטיחה: הבימוי מצוין והתסריט מרענן ומקורי. גם היא הייתה מועמדת לאוסקר, הן בקטגוריית הבימוי והן בקטגוריית התסריט המקורי, וזכתה בפרס התסריט. היא גם עושה עבודת ליהוק מצוינת, והשחקנים שגילמו את הגברים בסרט הם הפתעה אחת אחרי השניה, דיסוננס מושלם בין שחקנים מתוקים ואהובים שמשחקים חלאות אדם.  

אי אפשר שלא לדבר על הסרט הזה מבלי לציין את המסר שעומד מאחוריו על תקיפה מינית ושבירת מיתוסים שקשורים בה. אני לא יודעת אם אמרלד פנל כיוונה בהכרח שזה יהיה סרט "חינוכי" שכזה, אחד שמבקר את החברה בצורה מפורשת, או שפשוט "יצא לה ככה" – כי זו החוויה שלה כאישה בעולם, כי זה מה שהיא מכירה. הסרט מצליח לאתגר את הנרטיב של אונס ותקיפה מינית בצורה שהיא אולי לא הכי מתוחכמת, אבל לצערי ישנם דברים שצריך להסביר בצורה לא מתוחכמת, ואין לי ספק שהוא עורר הרבה שיחות ומחשבות חשובות בקרב הצופים והצופות שלו.

דבר אחרון שראוי לציון בסרט הזה: הפסקול. וואו. מאיפה להתחיל? הסרט נפתח עם "Boys", השיר האנדר-רייטד של צ'ארלי XCX המופלאה. בהמשך הסרט, ובאחת הסצנות היותר טובות שלו, בחרה אמרלד פנל בשיר "Stars Are Blind" של לא אחרת מאשר פאריס הילטון (!) – בחירה אמיצה, מבריקה ומדויקת להפליא. ולקראת סוף הסרט, באחד הרגעים הקלימקטיים ביותר שלו, השתמשה פנל ב"Toxic" של בריטני בוריאציית-סרט-אימה. השימוש בפופ הכי פופי שיש, לצד האסתטיקה הורודה שיש לכל הסרט, מוסיפה לכלל החוויה שלו.

"צעירה מבטיחה" הוא אינו סרט חדש, וכמו הרבה סרטים של תקופת הקורונה, ההפצה שלו השתבשה מעט. קל לתת לו לעבור מתחת לרדאר, לא למצוא איפה אפשר לראות את הסרט ולהחליט שאפשר לוותר. אבל חשוב לי לסכם ולהגיד: אין הרבה סרטים ששואבים אותי לחלוטין באותו האופן, כאלה שנשארים בראש שלי ימים אחר כך. זה סרט שצריך לרוץ לראות על המסך הגדול כל עוד אפשר, ולתת לכל האלמנטים המופלאים שלו לעשות את שלהם. ולהרים בסצנה עם השיר של פאריס הילטון.