לפני כשבוע הוציאה טיילור סוויפט את האלבום "Fearless (Taylor's Version)" – הקלטה מחודשת של אלבומה השני, שבמקור יצא ב2008, לצד שישה שירים חדשים לחלוטין. כל השירים זכו לביצוע מחודש, שנאמן מאוד להפקה המוזיקלית המקורית כך שכמעט נשמעים זהים למקור. זהו האלבום הראשון מבין ששת אלבומיה הראשונים שזוכה להוצאה מחודשת זו. מעבר לפיסת הנוסטלגיה החמימה, למה בעצם טיילור סוויפט מקליטה מחדש את כל האלבומים הראשונים שלה בגרסה כמעט זהה?
התשובה נעוצה בפיסת היסטוריה: מי שעוקב ועוקבת יודעת שבשנת 2019 היה לטיילור פיצוץ מתוקשר עם סקוטר בראון, איש עסקים אמריקאי שרכש את חברת התקליטים Big Machine Records בה הייתה חתומה ותחתה הקליטה את ששת אלבומיה הראשונים. כדי להבין את הויכוח צריך להבין מושג בסיסי בעסקי המוזיקה: "מאסטרים". למעשה, מדובר בגרסה המוגמרת של יצירה מוזיקלית, בעצם במה ששומעים אחר כך באלבום או ברדיו. למה זה קריטי? כי החוזה עליו הייתה חתמה טיילור סוויפט, אז נערה צעירה ומבטיחה אך אנונימית לחלוטין, למעשה נתן לחברת התקליטים בעלות על כל המאסטרים של ששת אלבומיה הראשונים.
מדובר בסעיף די סטנדרטי בחוזים של אמנים צעירים, אז מה הדרמה הגדולה? ובכן, דבר ראשון, לדברי טיילור, שבשנת 2018 חתמה על חוזה הקלטות בחברה אחרת, היא ניסתה לקנות בעלות על המאסטרים שלה אך ללא הצלחה. Big Machine הציעו לה הצעה דרקונית לפיה הדרך היחידה לקבל בעלות על ששת אלבומיה הראשונים היא לחתום איתם על חוזה לששת האלבומים הבאים. סוויפט בחרה שלא להסכים, והשאירה את העבר בעבר, תוך שהבטיחה שבחוזה החדש שלה, היא מקבלת בעלות מלאה על האלבומים.
אבל הדרמה הבאמת גדולה היא שמבין כל האנשים בעולם, הבעלים החדש של יצירותיה המוקדמות הוא סקוטר בראון, אמרגן-על (של אריאנה גראנדה, דמי לובאטו וג'סטין ביבר, בין היתר) ואיש עסקים שלדברי טיילור סוויפט התעמר בה לא אחת – בפרט בימי נקודת השפל שלה במהלך הסקנדל המתוקשר עם קניה ווסט. העובדה שהאלבומים שלה נמכרו דווקא לאיש הזה נתפסה בעיניי טיילור סוויפט כעלבון אישי. אז כהרגלה, היא לא שתקה והוציאה את כל הכביסה המלוכלכת החוצה, וזכתה לתמיכתן של רבות ורבים בתעשייה.
אז איך זה קשור למה שקורה עכשיו? החוזה המקורי מכיל סעיף שמאפשר לטיילור להקליט ולשחרר מחדש את כל אלבומיה ובעצם ליצור מאסטרים חדשים שהיא תהיה הבעלים שלהם. כצפוי, טיילור לא המתינה דקה, ושבוע שעבר שיחררה גרסה מחודשת לאלבום השני שלה, "Fearless". הגרסה המחודשת, שנקראת "Fearless (Taylor's Version)" כוללת הקלטות מחודשות, מא' עד ת', של כל שירי האלבום המקוריים, וכן אוסף של שישה שירים "From the Vault" (מן הכספת), כמו שטיילור קוראת להם – שירים שנכתבו אז בשנת 2008 אבל נגנזו מהאלבום הסופי מאי אלו סיבות.
על פניו, מדובר באותו אלבום בדיוק: סוויפט שמרה על אותה הפקה מוזיקלית והצלילים הם אותם צלילים. אבל מעריצי סוויפט השרופים, א.ק.א הסוויפטיז (ואני מביניהם, מה לעשות) יכולים מיד להבחין במשהו אחד שהשתנה: טיילור סוויפט עצמה. את האלבום הקליטה כשהייתה בת 18, מלאת כעס על העולם ועל בנים שהתייחסו אליה לא יפה, מלאת תום וסקרנות. עכשיו טיילור סוויפט היא אישה בת 31 שעברה מיליון דברים בחיים, מזמן שחררה מהכעס על העולם ועל בנים שהתייחסו אליה לא יפה ונפרדה מהתום (אבל לא מהסקרנות).
ההבדל הזה הוא מה שהופך את האלבום החדש למעניין. מחד, התמימות והטינאייג'ריות של "Fearless" הם מה שהפכו את האלבום למה שהוא, והאלבום קצת איבד מקסם הנעורים שאפף אותו. אבל מנגד, האלבום מרגש באופן שבו טיילור סוויפט מתייחסת לחומריה המוקדמים – בגאווה וברצינות, ולא במבוכה – כמו אישה בוגרת שקוראת את יומן הנעורים שלה ומתגאה בנערה שהייתה, חרף כל המלודרמה.
גם השירים החדשים שהתווספו לאלבום לא רעים כלל, במיוחד "Mr. Perfectly Fine" – שיר קלאסי של טיילור א-לה 2008, עם לחן כיפי וליריקה מתוחכמת ומתחכמת, שלכאורה נכתב על לא אחר מאשר האקס המיתולוגי דאז, ג'ו ג'ונאס. אפילו סופי טרנר, כוכבת "משחקי הכס" ואשתו של ג'ו ג'ונאס, הודתה שהשיר מרים (ובתגובה, טיילור סוויפט כרעה ברך בפני Queen of the North). ישנו גם שיתוף פעולה עם אגדת הקאנטרי קית' אורבן, ובלדה מרגשת עם מארן מוריס, שנמוכה מטיילור סוויפט בערך במטר. לא קשור, אבל ראוי לציון.
הבחירה של טיילור סוויפט להקליט ולשחרר מחדש את כל ששת אלבומיה הראשונים היא נקמנית, אבל אני אומרת את זה במובן הכי טוב שאפשר: כי התרחש פה אי צדק שצריך לתקן, ועוולה שמצדיקה לנקמה. וגם כי טיילור סוויפט עוד פעם מוכיחה שהיא צעד אחד לפני כל שונאיה והיא אשת העסקים הכי חכמה בתעשייה: הרי ברור שמעריציה השרופים לעולם לא ישמעו את הגרסה המקורית של "Fearless", עכשיו כשהחדשה יצאה לאוויר, ממקום אידאולוגי ותו לא. וגם אלה שאינם מעריצים שרופים ישמעו את הגרסה החדשה ולו בשל הסקרנות לשמוע את השירים החדשים והגרסאות המחודשות. טיילור לא תרשה לגרסאות המקוריות להיות בפרסומות או פסקולים. כלכלית, היא עשתה צעד שהוא לא פחות ממבריק, ופשוט קברה את סקוטר בראון.
אבל טיילור סוויפט היא גם אמנית בנשמה, וההקלטה המחודשת של האלבומים שלה לא מסתכמת בצעד כלכלי. כנראה שטיילור סוויפט לא נחה דקה – כי היא שיחררה ארבעה אלבומים (!!!) בטווח של שנתיים, והולכת לשחרר עוד לפחות חמישה. הרפטואר של טיילור סוויפט כל כך מפואר וכל כך אוטוביוגרפי, שאפשר לשמוע את ההתפחות האישית שלה מאלבום לאלבום. ההקלטה המחודשת נותנת את הפרספקטיבה של טיילור סוויפט הבוגרת, שמסתכלת לאחור – מה שמורגש בכל אחד מהשירים של "Fearless (Taylor's Version)". וחוץ מזה, אנחנו מקבלים ומקבלות שירים חדשים של טיילור וצדק פואטי, אז אי אפשר להתלונן.
הפומלה - סוחטת את תרבות הפופ 
כתיבת תגובה