השנה, ומסיבה שעדיין לא ברורה לי, החלטתי לצפות בעונה החדשה של האח הגדול. "ניסוי קטן עם עצמי", אמרתי לעצמי, בעודי מגלגלת עיניים כל פעם שמתמודד אמר שהוא בא "כדי שישראל תראה את [הכנס שם מתמודד/ת] האמיתי". רציתי לתת צ'אנס לריאליטי הבזוי מכולם, וללכת עד הסוף עם האהבה שלי לטראש. ציפיתי שתוך שבוע אבין שהסדרה בזויה מדי לטעמי ואפסיק לצפות בה. בפועל, רק חצי צדקתי: הסדרה אכן בזויה מדי לטעמי, אבל לרגע לא הפסקתי לצפות.
אחרי למעלה מחודשיים של צפייה, הבנתי שהתמה המרכזית של האח הגדול היא התעללות רגשית. כן, אני מבינה שמדובר בביטוי מאוד חזק, אבל אין שום דרך אחרת לתאר את ערימות הרפש שהיא מעבירה את דייריה האומללים, ואותנו כצופים. הכל נשען על יציאה מפרופורציות: כשנועלים חבורה של זרים בבית אחד, כשעשרות מצלמות מקיפות אותם ואותן, אין פלא שהם יתחילו לאבד את זה ולהגיב בקיצוניות על כל שטות. הלחץ, השיעמום, תחושת החנק: כל אלו מובילים לכך שדבר שבחיים הרגילים כנראה לא היה מזיז להם הופך לדרמה בת ימים שלמים.
אבל כל זה כנראה לא מספיק, והפקת האח הגדול מנצלת כל דרך אפשרית לייצר רייטינג, לרוב במחיר עוגמת הנפש של המשתתפים. ובכך, היא לדעתי עושה את הטעות הכי גדולה והורסת את המשאב הכי יקר שיש לה בתכנית – במקום לתת לדינמיקה בין המשתתפים להיווצר באופן טבעי ומעניין, היא מתערבת על ידי רחרוח ריבים נמוכים ומשעממים. הסדרה הייתה חיובית יותר, ולדעתי גם מעניינת הרבה יותר, אם לא היו דוחפים לנו את הריב בין רמי ליהודה כל חמש דקות.
השיא הגיע בפרק השבוע בו זייפו אירוע גמר, מזימה סודית שכל הדיירים ידעו עליה חוץ מאחד – ג'וזי – שכבר ידוע בתור טיפוס רגיש מאוד (הוא חווה התקף חרדה אחד לעיני המצלמות אחרי שחבר שלו הודח). זה הגיע למצב שהוא ממש יוצא מהבית, מתרגש לחזור הביתה, מאמין שהכל אמיתי, ואז מתיישב מול מצלמה כשקולו המובך של רועי עוז-פרבשטיין (שהוא האח הגדול) אומר לו ש"זה היה בצחוק חח", למרות שאף אחד לא צחק. למה זה היה טוב, בעצם? זה לא היה מעניין, זה לא היה עסיסי, זה לא היה מצחיק. זה כן היה מתעלל.
ובכללי, הריב הבלתי נגמר בין שתי הצ'ילבות הגדולות של העונה, הלא הן רמי ויהודה, גם הוא נותן במה להתנהגות דוחה. את החודשיים הראשונים של העונה העברנו בלצפות ביהודה, טיפוס נאלח ומתיש, מתחיל ריב קולני עם כל דייר ודיירת על הכל ועל כלום. אני לא קונה את נרטיב ה"הייתה לי ילדות קשה ולא לימדו אותי לאהוב ויש לי פתיל קצר אבל הלב שלי טוב" – הבחור בן 31, הוא לא מרקו שמחפש את אמא בארגנטינה. בעיניי מדובר בטיפוס מעפן, דוגמה רעה לצופים ודי מבאסת אותי כמות האהבה שהוא מקבל בחוץ לאור ההתנהגות הדוחה שהוא הציג.
וגם רמי טמבל. גילוי נאות: בתחילת העונה מאוד אהבתי אותו ותפסתי את הצד שלו בריב עם יהודה. אבל בחלוף הימים והתערבויות ההפקה, גם הוא נהיה נאלח ומתיש לא פחות. הוא לא משחרר מהכעס שלו ליהודה (שבינתיים עסוק בדיירת בשם אלמוג), ובשבוע האחרון חצה כמה קווים מאוד אדומים ביחס שלו כלפי לינור, בעיקר בפרק בו אילץ אותה להפסיק לדבר עם דייר אחר כי "משעמם לו" והוא חיכה שהיא תצטרף אליו, רכושנות דוחה לגמרי. בשונה מיהודה, הוא מתנצל וקורא להתנהגות שלו בשמה, אבל עדיין ההתפתחות שלו בבית אינה חיובית.
בכל פרק, ובעיקר לאורך התקדמות העונה, רואים דוגמאות למיקרו-התעללויות מהסוג הזה. העובדה שמציגים שיחות פרטיות בין דיירים לדייר או דיירת עליו מדברים – ראו ערך הטינופים של דרור ואלמוג על קארין שזו נאלתה לצפות בהם לצד כל הדיירים; העניין הזה שתמיד גורמים להם לבחור מי יקבל מסר מהבית ומה תהיה התמורה; המשימות ההזויות. מצאתי את עצמי בהמון רגעים בסדרה לא מרגישה בידור או שעשוע, אלא תחושה שאין לי מילה אחרת לתאר אותה חוץ מקרינג' – צרם לי לראות את מה שראיתי על המסך.
"אבל הם בוחרים להיכנס לבית האח", אמרה חברה – ובצדק, כמו שאני, כמו סתומה, בוחרת לשבת ולצפות בקקה הזה. אז למה לא הפסקתי לצפות, בעצם? שאלה שאני שואלת את עצמי הרבה. ההסבר הפשטני יהיה שפשוט התמכרתי, נפלתי לבור ואני כבר סקרנית מדי מכדי לצאת ממנו. ההסבר המורכב יותר יהיה זה שמלכתחילה טענתי שהאח הגדול היא סדרה שכל עיסוקה הוא אנשים, ולמרות התערבות ההפקה, אנשים זה הדבר הכי מעניין שיש. אני חושבת שפשוט נקשרתי לדמויות ולחוויות שהן עוברות.
חוץ מזה, לא הכל רע. לצד הגועל נפש, יש בסדרה הזו הרבה רגעים מצחיקים עד דמעות, מרגשים במידה רבה, ויש את זהבה בן שהיא פשוט אישה מתוקה, ענווה וטובה, שפעם אחת בכל החודשיים האלה לא אמרה מילה אחת רעה על מישהו אחר ורק מצחיקה ושרה לכולם. הלוואי שהיא תזכה. ולמרות שהסדרה משודרת ארבע פעמים בשבוע (!), לפרק של שעה וחצי כל פעם (רשת 13 התחלקו על השכל), בימי הסגר העגומים גם ככה אין מה לעשות. וכך נסגר לו מעגל: רשת מתעללת בדיירים, הם מתעללים אחד בשני, ואני מתעללת בעצמי ויושבת לצפות. מהמם.
הפומלה - סוחטת את תרבות הפופ 
כתיבת תגובה